תא"מ
בית משפט השלום ירושלים
|
11390-09
02/02/2011
|
בפני השופט:
גד ארנברג
|
| - נגד - |
התובע:
מי כאל דוקט ופסקי
|
הנתבע:
1. חב' ישראמרין יצור מבנים 300 בע"מ
2. דוד אפרת
|
| פסק-דין |
פסק דין
בפני תביעה כספית על סך 20,555 ₪. התובע הינו מהנדס רישוי בהנדסה אזרחית המתמחה בתחום ביסוס מבנים וגיאוטכניקה. התובע נותן ייעוץ לחברות קבלניות בנושא ביסוס מבנים. (התאמת יסודות המבנים לסוג הקרקע שבאתרי הבנייה).
הנתבעת 1 הינה חברת בנייה שעוסקת במבנים טרומיים. הנתבע 2 היה בתקופה הרלוונטית עובד של הנתבעת מס' 1.
לטענת התובע, בסוף חודש דצמבר 2002 התקשר הנתבע 2 איתו בהסכם . מטרת ההתקשרות הייתה מתן ייעוץ מקצועי מצד התובע לנתבעים בעניין ביסוס הקרקע בנוגע לבניית בתי כנסת. הנתבעת זכתה במכרז של משרד הדתות לבניית בתי כנסת ניידים ברחבי הארץ. לטענת התובע, סוכם בעל פה כי הנתבעת מס' 1 תשלם לתובע סך של 500-600 ₪ לא כולל מע"מ עבור כל מבנה שלגביו יינתן דו"ח ביסוס- הכוונה לדו"ח המסביר כיצד להתאים את יסודות המבנים לתנאי הקרקע. חוות הדעת הייתה אמורה להינתן לגבי 80 מבנים. הנתבעת אמרה לו שתעביר לו בהמשך הסכם בכתב.
לטענת התובע, הוא הפסיק את עבודתו לאחר שנתן חוות דעת ל-18 מבנים בלבד , משום שהנתבעת לא שילמה לו את שכרו על חוות הדעת בענין בתי הכנסת שבגינם נתן חוות דעת. לאור זאת התובע טוען כי הנתבעת חבה לו שכר בגין מה שחיווה כבר וכן בגין 62 המבנים שלגביהם היה אמור לחוות דעה על פי ההסכם בין הצדדים.
הנתבעת 1 טוענת כי היא מעולם לא התקשרה בהסכם עם התובע. לטענתה, אם יש לתובע טענות אזי הם כלפי נתבע 2 אשר ערך עימו הסכם בעל פה. ההתקשרות עם התובע הייתה למעשה פנייה לקבלת הצעה בלבד. החברה רצתה לדעת מהי שיטת הביסוס של התובע והאם כדאי להתבסס עליה לכל עשרות המבנים. התובע ידע כי רק אם יוחלט על ידי החברה כי שיטת הביסוס והמלצות התובע יהיו מקובלות על החברה, אז ייחתם בין הצדדים הסכם פורמאלי בכתב.
לטענת הנתבעת, לאחר קבלת מס' המלצות ביסוס החליטה החברה ששיטת הביסוס של התובע לא עולה בקנה אחד עם דרישותיה לפרויקט הצבת עשרות מבנים. החברה הודיעה זאת לתובע והפסיקה את ביקוריו באתר. בפועל , לא ביצע תובע שום קידוח ניסיון באף אתר, לא נכח ולא פיקח בשעת הביצוע על הקידוחים. כמו כן טוענת הנתבעת 1 כי היה שיהוי בלתי סביר בהגשת התובענה שכן התביעה הוגשה רק בחלוף כ- 7 שנים מהמועד שבו התקשר התובע, לטענתו, עם הנתבע 2.
הנתבע 2 היה אחראי על הפרוייקט של משרד הדתות מטעם החברה. הנתבע 2 לא הגיש כתב הגנה לבית המשפט ואף לא הוגשו סיכומים מטעמו, אך הנתבע 2 התייצב לדיון ההוכחות בבית המשפט.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע מכלול הראיות הגעתי למסקנות כדלהלן:
טענת השיהוי:
התובע מסביר כך את העובדה כי הגיש את התביעה זמן רב אחרי הפרת ההסכם:
" לא עשיתי כלום בין 2003 ל-2006 כי אני אדם עובד, אין לי זמן להתעסק עם תביעות...חיכיתי שנתיים וחצי ראיתי שהחברה לא עושה שום דבר אני לא רואה פסול בכך"
( ע"מ 5 שורות 15-17 לפרוטוקול בית המשפט).
התובע סיפר כי לאחר שנתיים וחצי החל לבקש את הכסף ומשראה שזה לא מסתייע בידיו הגיש את התביעה. הדבר אף גובה במסמכים.
נכון הדבר כי התובע הגיש את התביעה בשיהוי רב, אך בין הצדדים התקיים משא ומתן לאורך הזמן כעולה מן המסמכים שצורפו לתיק בית המשפט. על כל מקרה לא נראה כי נגרם לנתבעות נזק ראייתי כתוצאה מהשהוי ולכן טענה זו אינה בעלת משקל מכריע בבואי לדון בתיק זה.
האם בין הצדדים נערך הסכם?
התובע טוען כי בין הצדדים נערך הסכם בעל פה, ובהמשך היה אמור להיחתם הסכם בכתב ואילו הנתבעים טוענים כי ההתקשרות ביניהם הייתה בשלב המשא ומתן בלבד ולא הבשילה לידי הסכם מחייב.
התובע מעיד כך לעניין נסיבות עריכת ההסכם כך:
"נכון שסיכמתי בדצמבר עם הנתבע 2 שיישלח אליי הסכם, אמרו לי
שהעבודה דחופה ושאני אצא לעבוד לפני שיש הסכם".